החלטה בתיק ע"מ 1988/13

העורר עצור לצורכי חקירה מאז 4 באוגוסט 2013. מעצרו הוארך מספר פעמים, ואתמול התבקשה הארכתו פעם נוספת ב- 12 ימים. בית המשפט קמא, מפי כב' השופט מנשה וחניש, האריך את הבקשה ב- 4 ימים בלבד, לאחר שמצא כי התשתית הראייתית הקיימת אינה מצדיקה מעצר ממושך יותר. להבנתי, השופט הנכבד ראה קושי בכך שלא הייתה בידי רשויות החקירה חוות דעת מקצועית על טיבו של חומר כימי שנתפס בידי העורר, ועל האפשרות להשתמש בו לייצור חומר נפץ, או לייצור זכוכית, כפי שטוען העורר.

על הארכת המעצר הוגש ערר מטעם ההגנה.

כיוון שהוצא לאחרונה צו האוסר מפגש בין העורר לבין סנגור, נערך הדיון בערר בשני שלבים: תחילה שמעתי את טיעוניו של הסנגור ולאחר מכן הוא יצא את האולם, העורר הוכנס אליו, והשמיע דבריו בפניי.

הסנגור המלומד טען כי אין עוד מקום להמשך החקירה. העורר מסר גרסתו ובה הסברים להחזקתו בחומר "ניטראט הכסף". העורר בעל מפעל לייצור זכוכית, ואת החומר האמור רכש בישראל והוא משמש אותו בייצור זכוכית. העורר מסר גרסתו לחוקרים וחקירתו אינה מתקדמת עוד. החשדות נגד העורר לא הוכחו, ואין בכוחם של החשדות הראשוניים הללו להצדיק המשך מעצר לתקופה כה ארוכה.

התובע טען כי חקירתו של העורר התקדמה לאט בשל מגבלות שונות, בין היתר התנהלותו של העורר בחקירה ותקופות המעצר הקצרות בין הדיונים בבית המשפט. הפיקוח השיפוטי על החקירה הדוק ביותר, וניכר כי החוקרים עושים מאמצים לא מעטים כדי לקדם את החקירה. העורר החזיק בחומר אסור וחוות דעת שהתקבלה מאז דיון המעצר האחרון מלמדת כי לחומר הזה עשויים להיות שימושים מסוכנים. יש לאפשר לחוקרים להשלים את החקירה, ולשם כך לדחות את הערר.

העורר עצמו טען בפניי כי רכש את החומר "ניטראט הכסף" ברמאללה (ולא בישראל, כדברי הסנגור), והוא משמש בייצור זכוכית צבעונית. לדבריו, לא השתמש בחומר זה בעבר, וזו הפעם הראשונה והאחרונה שרכש אותו. הוא יודע שאסור להחזיק בחומר ואף הגיש בקשה להיתר להחזיק בו ולעשות בו שימוש, אך בשל העיכוב הבירוקראטי בהוצאת ההיתר החליט לרכוש אותו מבלי להמתין לקבלת ההיתר. לדבריו, ביום א' האחרון סיים למסור את מלוא גרסתו, ואין עוד הצדקה לחקירה ולמעצר.

עיינתי במידע החסוי שעמד בבסיס פתיחת החקירה, בראיות שנאספו עד כה, בחוות הדעת שצורפה לראיות, ובתוכנית המשך החקירה. מכלול הדברים מעלה חשד כבד כי העורר מעורב בפעילות שעשויה להוביל לפגיעה בביטחון האזור, וכי עדיין לא נחשפה כל האמת על פעילותו.

לדעתי, שגה השופט קמא בכך שייחס משקל כה גדול לחוות הדעת המקצועית, בנוגע לחומר שנתפס ברשותו של העורר, חוות דעת שהייתה חסרה בעת הדיון במעצר. החשדות בנוגע לעורר מבוססים לא רק על החומר האסור שנתפס ברשותו. גם לולא נתפס החומר עצמו, די היה בחשדות הקיימים כדי להצדיק מיצוי החקירה בעוד העורר במעצר. ניכר שהחוקרים משקיעים מחשבה וזמן כדי לבדוק אם קיים קשר בין העורר לבין פעילות טרור מסוכנת. לכן, היעדרה של חוות דעת על מהותו של החומר המסוים שנתפס ברשות העורר לא הייתה כה מכרעת - ואף לו הייתה חוות דעת שקובעת כי החומר המסוים הזה אינו מסוכן לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה, שיש להשלים את החקירה.

מכל מקום, בינתיים השיגו החוקרים חוות דעת של קמ"ט איכות הסביבה במנהל האזרחי, ולפיה החומר שנתפס בידי העורר אכן אסור בהחזקה ללא היתר, ויכול לשמש לייצור חומר נפץ. חוות הדעת מצטרפת אפוא לשאר החשדות נגד העורר, להסבריו הבלתי מספקים ולהתנהלותו המחשידה בחקירה. כמו כן, חלו התפתחויות בחקירה, ואף הן מצדיקות את המשך החזקתו של העורר במעצר.

לכן, לדעתי לא זו בלבד שהארכת המעצר ב- 4 ימים הייתה מוצדקת, אלא שאפשר היה להצדיק הארכה לתקופה ארוכה אף יותר.

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, 27 באוגוסט 2013, כ"א באלול התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: